שלושה חברים יצאו לדרך

שלושה חברים יצאו לבקר בכפר השכן. אחרי כמה דקות של הליכה התחילו להשתעמם והרמס הציע לערוך תחרות ריצה. גם יגיעו מהר יותר ליעדם וגם לא ישתעממו הרבה זמן בדרך. באמצע הדרך החליט דדלוס שיש לו דרך יותר טובה להגיע מהר לכפר השכן והלך להמציא את כלי התעופה הראשון בהיסטוריה (כנפיים). הרמס רץ מהר ככל יכולתו והגיע ראשון ליעד. עד היום זוכרים אותו כרץ המהיר מכולם (שליח האלים). והשלישי? השלישי הגיע זמן רב אחרי שהרמס כבר שתה כוס שיכר בפונדק וסיפר לכולם על הרעיון המבריק של דדלוס. את שמו אף אחד לא זוכר.

ואתה הקורא, מי אתה?

האם אתה דדלוס שממציא פתרונות עוד לפני שאנשים אחרים מזהים את הבעיה ומשנה את המצב הקיים?

אולי אתה הרמס שמוציא את הטוב ביותר מכל מצב?

או שמא אתה החבר השלישי, זה שלעולם ישאר בלתי מוכר?

דדלוס והרמס הם שני טיפוסי יזמים. דדלוס פועל לשנות את המציאות כדי שתתאים לשאיפות שלו בעוד הרמס מנצל את המציאות כפי שהיא ומוציא ממנה את הטוב ביותר עבורו.

בכולנו יש קצת מדדלוס ומעט מהרמס. וכולנו נוטים יותר לאחד הכיוונים. אני, למשל, יותר דדלוס מהרמס. אני אנסה לשנות את המצב לפני שאבחן אפשרויות אחרות להתמודד איתו. חברתי רוחי היא יותר הרמס. היא מנסה להתמודד עם המצב, להפיק את הטוב ביותר מהמצב הקיים, לפני שהיא בוחנת אפשרויות לשנות אותו.

כשאתה מודע איזה טיפוס אתה נוטה להיות, קל לך יותר לבחון את המציאות ולהחליט מה תהיה הפעולה הטובה ביותר עבורך. שיטת אריאני נותנת לך טכניקות החלטה שמתאימות לטיפוס שלך ולכן מאפשרות לך להחליט החלטות טובות בכל מצב.

שיטת אריאני לחשיבה חיובית נותנת לך טכניקות להחלטות טובות וגם שיטה איך להיות יצירתי בכל מצב. למצוא תשובות ופתרונות טובים שמתאימים לך.

נ.ב.

הידעת שעשיית אושר היא שיטה מצויינת להגברת היצירתיות?

מי מזיז את האושר שלי?

את, אתה ואני, נעים במבוך החיים. משתתפים במרוץ העכברים אל הכסף. טרודים באלף ואחד פרטים קטנים. רק לעיתים רחוקות אנחנו עוצרים כדי לשאול שאלות חשובות באמת. מתי בפעם האחרונה שאלת את עצמך "מי בעצם אחראי לאושר שלי?" ?

בבחינה שיטחית של המציאות, נראה לנו שיש המון גורמים חיצוניים לנו שאחראים לאושר שלנו. הילדים, בן/בת הזוג, הבוס בעבודה, המצב הכלכלי, ההורים, ה... רשימה ארוכה של גורמים שכמעט אין לנו שליטה עליהם.

נכון. אנחנו מאושרים כשהילדים שלנו מצליחים. גם בן או בת הזוג שלנו יכולים לגרום לנו הרבה אושר או לחילופין הרבה עוגמה. אותו הדבר נכון לגבי שאר הגורמים החיצונייים. בתנאי אחד. בתנאי שאנחנו מוכנים לתת להם את השליטה במשאב הכי חשוב שלנו, במשאב שנותן טעם לחיים, באושר שלנו.

ההנחה שהאושר שלנו תלוי באחרים מוטבעת עמוק בתרבות שלנו. אמנם לא למדנו את זה בבית הספר, אבל אנחנו משתמשים יום יום בביטויים שמעבירים את השליטה באושר שלנו למישהו אחר. ביטויים כמו: עשה לי את היום, גרם לי אושר, הדביק אותי בשמחתו. הנסיך על הסוס הלבן יעשה אותי מאושרת. הנסיכה מהאגדות תעשה אותי מאושר.
כל אלה ביטויים שהופכים אותנו לפסביים כשמדובר באושר שלנו.

כדי לעוות עוד יותר את המציאות, אין לנו כלל ביטויים שמביעים אחריות אישית לאושר שלנו. במקרה הטוב מציעים לנו "אל תדאג, היה מאושר". אף אחד לא מצרף להצעה הזו גם הוראות הפעלה: איך להיות מאושר? למי צריך או אפשר לפנות? מה לבקש?  
כשהתחלתי לתרגל חשיבה חיובית בשיטת אריאני ואמרתי שעשיתי אושר רוב השומעים חשבו שאני מדברת על עושר והאחרים פשוט לא הבינו על מה אני מדברת. גם היום אני מסבירה שעשיתי אושר פרושו שאני אחראית לאושר שלי ואני עושה דברים שגורמים לי אושר (ולאו דווקא עושר אם כי קל יותר לייצר עושר כשעושים אושר). אני מתרגלת אושר באופן קבוע. כן. אני עושה תרגילים (כמו ספורט רק שלא צריך להתאמץ כל כך) שמעלים את רמת האושר שלי. אני מודה שלי אישית יש תמריץ יוצא מהכלל לעשות אושר. מלבד הרגשת האושר עצמה, האנרגיה שהיא נותנת, ההערכה העצמית, ההצלחה, ה... מלבד כל אלה, עשיית האושר היא חיסון מעולה נגד דיכאון. לי זה חשוב. הייתי שם (בדיכאון קליני) למשך שנה ואני בשום אופן לא רוצה לחזור על הנסיון הזה.

למה אני טוענת שהאושר שלנו תלוי רק בנו? משום שזו המציאות. רק אנחנו יכולים להחליט עד כמה ובאילו מצבים אנחנו נותנים למעשים ולהתנהגות של אנשים אחרים להשפיע על הרגשת האושר שלנו. בדרך כלל, אנחנו נותנים למעשים של אנשים אחרים להשפיע עלינו ללא שום ביקורת. לעיתים נדירות, כשהמצב מתדרדר לבלתי נסבל, אנחנו סוף סוף מתעוררים ומחליטים לעשות משהו לשינוי המצב. באופן (לא כל כך) מפתיע, כשאנחנו מתעוררים לפעולה, אנחנו משפרים את המצב. כשאנחנו פועלים כדי להעלות את רמת האושר שלנו אנחנו מצליחים.

לא רק שהאושר שלנו תלוי בהחלטות שלנו, הוא תלוי במעשים שלנו! כשאנחנו נמנעים מחברת האדם שממרר את חיינו, כשאנחנו מסרבים לריב, כשאנחנו מחליטים לא להיבהל, כשאנחנו מפסיקים לחכות שהצד השני יעשה את המעשה הנכון ועושים את מה שצריך בעצמנו. בכל המצבים הללו כשאנחנו הופכים מסבילים לפעילים, אנחנו מצליחים לשנות את המצב ולהעלות את רמת האושר שלנו.

גם כשאנחנו מחליטים ועושים דברים שמסבים לנו הנאה או סיפוק, אנחנו מעלים את רמת האושר שלנו. כשאנחנו מחליטים לקרוא ספר, לשמוע מוזיקה, ללמוד משהו שמעניין אותנו (גם אם אין לו שימוש מיידי), לעסוק בתחביב, לרקוד, לצייר, לשחק, לבלות עם המשפחה... כל אלה ועוד רבות נוספות הן פעולות שגורמות לנו אושר.

לקחת אחריות על האושר שלנו פרושה להחזיר לעצמנו את השליטה באושר שלנו. להפסיק לחכות לאחרים שיעשו אותנו מאושרים. לעשות בעצמנו דברים שגורמים לנו הנאה, סיפוק ושמחה. לעשות אושר!
עוד על  הוראות הפעלה: איך לעשות אושר בסדנה שתתקיים ביום שני ה – 4 לינואר. פרטים על הסדנה

שבע (7) דרכים לעשות אושר.